האם יש אמן שעובד ללא השראה? נדמה שלא. צילום בעיני היא עבודת אומנות ובתור צלם אני ניזון ממגוון מקורות שמשרים עלי השראה מדי יום.
כך למשל, מנה טובה במסעדה עבורי היא הרבה מעבר לאוכל. כשהמנות מגיעות אל השולחן מעוצבות להפליא ובעוד שכולם תוהים בינם לבין עצמם מאיזה קצה לחתוך את האנטריקוט או איך להעמיס את הפסטה על המזלג בלי שתיפול, אני בינתיים צד את זרקור האור המדויק שמטיל את הצל על מנת הבשר שלי, ויוצר את הצילום המושלם. לא פלא שאני נשאר בין אחרון הסועדים בשולחן.
פעם רק למנכ"לים וחברי כנסת היתה תמונת פורטרט מקצועית של עצמם, תמונה מכובדת שבה הם נראו במיטבם, ובדרך כלל גם מאוד רצינים. כל השאר הסתפקו בתמונה מהחתונה (שלהם או של השכן) או שקיוו שהתמונה שצילמו בטלפון תצליח להסתיר את כל הפגמים.
אבל היום כמעט כל אחד צריך תמונה ייצוגית כזו: לאתר האינטרנט, לשים ליד מאמר מקצועי, לעמוד הפייסבוק הפרטי או העסקי או אולי לאתר היכרויות.
כצלם, אחת החוויות המעניינות שהיו לי בהקשר הזה הם הצילומים שערכתי לפני כמה שנים לאריזות של יוגורט דנונה, שבמסגרתם צילמנו אנשים מין היישוב שלא היו צריכים להיות דוגמנים, אבל היו צריכים לשדר את הסיפור שלהם מעבר לעדשה. זוכרים את האריזות הללו? הן היו כל כך מיוחדות שהתמונות הופיעו גם על שלטי חוצות והמצולמים הפכו לסלבס בין לילה.
מה לעשות, לא כולנו דוגמנים. אלוהים לא חנן את כל האנשים במראה מושלם, חיוך של משחת שיניים וגוף שמוכן לדגמן ביקיני בכל עת, אבל לכל אחד יש סיפור. לכל אחד יש זווית שמוציאה אותו הכי טוב, חיוך מסויים שגורם למי שרואה את התמונה להרגיש הוא לא רואה פלקט ריק מתוכן אלא אדם, כזה שיש לו מה להגיד ומעניין להכיר אותו.
בשנים האחרונות עברו בסטודיו מצולמים רבים שהגיעו לצילומי פורטרט, ממנהלי סניפי בנק של בנק לאומי דרך אנשי עסקים ועד יזמי הייטק. אין ספק, מנהל סניף בנק לא צריך את אותה תמונה שצריך יזם עם סטארט אפ ואפילו אותו יזם צריך תמונה אחת למשקיעים שבה הוא מכובד ועסקי, ואחרת לבלוגים הטכנולוגים, שמחפשים את האדם והתחביבים שמאחורי הטייטל.
חשוב להבין: זה לא לעמוד מול מצלמה ולחייך. הנסיון לימד אותי שהחלק החשוב ביותר הוא להשתחרר מול המצלמה ולמצוא את הדרך להוציא מכל אחד את התמונה המתאימה לו ביותר.
תמיד יש אפשרות להגיע לסטודיו לצילום כזה באופן עצמאי ועכשיו אני שמח להשיק אפשרות נוספת: להגיע לצילום כחלק מיום מרוכז שנערך בסטודיו פעמיים בחודש. במהלך יום כזה מצולמים בסטודיו מספר אנשים, כל אחד מוזמן לשעה שהיא רק שלו, עובר איפור קל, מצולם, בוחר את התמונות שהכי אהב ורוצה שיעברו עיבוד ומשוחרר לדרכו. במהלך יום כזה תמיד אפשר ומומלץ להרים טלפון גם אם לא קבעתם מראש ולראות, אולי יש חור בלוח הזמנים שמתאים לכם. הכל הרבה פחות פורמלי, וגם המחיר בהתאם.
לתיאום:
שלומי: 052-8727374
טובי: 052-2929738
המותג המצליח של שטראוס עלית התחדש באריזות יפות וטעימות. על ארבעה ימי צילום שוקולד בסטודיו
שוקולד פרה הוא אחד המותגים המוכרים בארץ, ולא משנה כמה מותגים נייבא מחו"ל, עדיין תישאר לו פינה מיוחדת בלב. עשיתי ניסוי קטן ושאלתי מסביב. מתברר שפשוט לכל אחד יש זיכרון בלב שקשור לשוקולד הזה. שנים רבות מזוהה הפרה עם קו מוצרי השוקולד המצליח בישראל מבית שטראוס עלית והמותג עוד מתרחב כאשר למשפחה מצטרפים טעמים חדשים.
כמו שאפשר לדמיין, החלטה על אריזות חדשות לקו מוצרים מצליח כל כך הן היא לא פשוטה וגם תהליך העבודה על האריזות החדשות ארך מספר פגישות עבודה לאורך כמה ימים.
אחרי שהוחלטו הקונספטים לכל אריזות המותג שצולמו מחדש, נסגרנו בסטודיו למספר ימים עם כמויות גדולות של שוקולד. בצוות הכייפי היו מעיין רשף משייק דיזיין והמעצבת עינב ואיתנו ליאור משטראוס, אורחים נוספים ואני כמובן. הישר מהמפעל הגיעו אריזות תעשייתיות מיוחדות עם שוקולד בכל הטעמים וכולנו התאפקנו יפה מאוד לטובת המטרה המשותפת.
אני לא אפתיע אם אומר שמדובר בעבודת נמלים. המון קלוז אפים והתעסקות בלתי נגמרת עם שתי קוביות שוקולד כדי להוציא את הפריים המדוייק מאובייקט כל כך קטן. כמובן שצילמנו בעזרת עדשות מיוחדות למטרה זו. כמו תמיד אצלי בחרתי בעדשה של חברת קנון. חלק גדול מהעבודה היה להאיר את קוביות השוקולד נכון, כך שכל קוביה תיראה כמו יהלום יוקרתי ועדיין יתקבל מראה נקי וטעים, שיעשה חשק לאכול מהאריזה.
במקביל לצילומים נעשו בסטודיו כל עיבודי המחשב כחלק מתהליך העבודה כדי לעמוד ביעדים ובזמנים בפרוייקט המורכב הזה. למעשה, כל הזמן עבדו בסטודיו לפחות שתי תחנות בו זמנית: גם הצילום וגם עמדת עיבודי המחשב. לפעמים, גם עמדת המחשב השנייה נכנסה לתפקוד, והחומרים זרמו ללא הפסקה.
כל צלם חולם על פרוייקט כזה, והיה לי העונג לקחת בו חלק. אחרי הכל קשה מאוד לסרב לכאלה רעיונות, צוות וכאלה כמויות של שוקולד.
כל מי שנכנס לסטודיו, בין אם לצילומי פורטרט או קוסמטיקה, מגלה מהר מאוד שהאהבה הגדולה שלי היא צילומי מזון. יש משהו באוכל שעובר בצילום כמו ששום דבר אחר לא יכול. נכון שהסטודיו מתגאה באיכות חסרת פשרות וקידמה טכנולוגית ברמה עולמית, אבל לפעמים צריך לחזור למקורות ולחשוב איך להנפיק את הצילום הכי טעים שיש גם בתנאים ביתים בסיסים.
בשבילי זה גיוון, אבל מדובר באתגר יומיומי בשביל בלוגרי האוכל. זו רק אחת הסיבות שבגללן הייתי נרגש מאוד ביום שישי, לרגל מפגש מיוחד שבו כינסנו שבע בלוגריות מובילות (נשבע שלגמרי בפוקוס יצאו רק נשים!) לסדנת צילום וסטיילינג של אוכל בדגש אחד: פשוט, פשוט, פשוט.
לשמחתנו הגיעה לסטודיו חבורה שמחה ועליזה, מוכנה ללמוד: עלמה מדברים בעלמה, תמונות מהחיים הטובים – שונית וייס, יהודית מקסם של עוגה, אפרת אז מה את עושה כל היום, הגרגרנית, רחל מבישול בזול ומור של מורקייק.
יחד איתי בסטודיו התארחה נורית ברניצקי – מעצבת מזון (סטיייליסטית) מבכירות התחום בישראל, עובדת רבות גם מחוץ לארץ – בהפקות גדולות באירופה ובמדינות נוספות, כולל עבור מותגים כמו פיצה דומינוס, מקדונלדס ועוד. נורית ואני עובדים רבות יחד ונבחרים שוב ושוב על ידי משרדי הפרסום לצילומים גדולים. לאחרונה אף התחלנו להשתתף בתחרויות בינלאומיות בתחום צילומי המזון.
צילום מזון ביתי באור יום: סדנה לבלוגרי אוכל from shlomi arbiv on Vimeo.
לפני המפגש קראתי את הבלוגים שלהן וגם הן עשו עבודת הכנה פה באתר ובעמוד הפייסבוק שלי, ככה שזו לא היתה פגישה עיוורת לחלוטין. עוד בזמן ארוחת הבוקר המפנקת, נשבר הקרח ונוצרה אווירה משוחררת וכיפית שליוותה את כל המפגש. שתיים הגיעו מירושלים, אחת מחיפה והשאר מאזור המרכז, כולן מוכנות ללמוד. אחרי הסבר קצר עברנו ישר להתנסויות מעשיות. בתחילה צילמנו סיר של קציצות ברוטב עגבניות אדום, שיחקנו עם רקעים ולמדנו טריקים קטנים של תאורה וניצול מקסימלי של המצלמה הפרטית של כל אחד. היה מרתק לשמוע מהם על האתגרים שלהם, על השאלות של הקוראים ועל הדינמיקה המעניינת שנוצרה בינן ובין הקוראים שלהן.
אחרי הפסקת קפה ועוגת השמרים הנפלאה של רעייתי טובי עברנו לצילום מרק חם, כהכנה לחורף שמגיע אלינו. גם פה עברנו תהליך מעניין יחד, אבל השיא היה כשעברנו לצילום חופשי. כל אחת בחרה כלי הגשה מתוך המגוון שקיים בסטודיו, בחרה רקע והתחילה לנסות להגיע לתמונה הטעימה ביותר. נורית עברה ביניהן ועזרה למי שרצתה להוסיף לפריים שלה כף, מפית או ענף רוזמרין. חדוות היצירה בסטודיו הזכירה את זו שבגן ילדים, זה היה משחק מרתק שהדביק במצב רוח טוב את כל מי שהיה בסטודיו.
לסיכום, מדובר בחוויה מיוחדת עבורי ואני מקווה שגם עבורן. אין תחליף לקשר הבלתי אמצעי הזה והאמת שהזמן פשוט טס, וכל מי שעשה תוכניות לצהריים מצא את עצמו דוחה אותן כדי שהזמן המיוחד הזה לא יגמר. בעקבות המפגש איתן אני מגבש מאמר עם טריקים ועצות לצלמים חובבים שרוצים את התמונה הטעימה ביותר שיעלה פה בקרוב. עכשיו אני מחכה לראות מה הן יכתבו עלי. אחרי הכל, אין כמו ביקורת בונה. 🙂
איך זה נקרא מהצד שלהן?
חוויות מהסדנה של רחל מבישול בזול.
חוויות מהבלוג קסם של עוגה.
